Artist Statement
My work process is characterized in questioning the way in which the visual languages perform, and in the attempt to challenge the unique wording of each medium. Whether it is in painting or photography, my work is characterized by the doubting of the customary method.
Simultaneously, my desire as an artist is to reach the transcendent, that which is beyond the literal experience, that which comes before words and language.
In each medium I practice I express my desire to object to the common methods and an urge to act in a consciously different manner. For example, in the sharpness-less photographs embodying motion, or the paintings unafraid of presenting a thing beyond the painting process itself.
A question that keeps me restless is what is a painting? What is the minimum required to exist on the canvas or paper before this trace can be called a painting. In my work I go beyond the common practice of placing the paint, or taming a line. Dripping, splashing, reduction, painting and photography in motion, actions where the physical aspect is seen in the artwork, or semantic processes, montages by nature of connections between objects, are a part of the methods by which I try to rephrase the image.
הצהרת האמנית
מהלך העבודה שלי מאופיין בבחינת האופן שבו השפות החזותיות מתפקדות, ובניסיון לאתגר את השפה הייחודית של כל מדיום. בין אם זה בציור או בצילום, העבודה שלי תאופיין בהטלת ספק בדרך הפעולה המקובלת.
בו בזמן, הרצון שלי כאמנית הוא לגעת בטרנסנדנטי, במה שמעבר לחוויה המילולית, במה שמקדים את המילים ואת השפה.
בכל מדיום שבו אני פועלת בא לידי ביטוי הרצון שלי לערער על שיטות הפעולה המקובלות והדחף לפעול באופן שונה ומודע, למשל, בתצלומים חסרי חדות שמגלמים תנועה, או בציורים שלא נרתעים מלייצג דבר מלבד המהלך הציורי עצמו. שאלה שחוזרת ומטרידה אותי היא מהו ציור? מה המינימום שצריך להתקיים על הבד או הנייר על מנת שאפשר יהיה להתחיל ולקרוא לעִקבָה הזו ציור. ביצירה שלי אני הולכת אל מעבר לאופנים המקובלים של הנחת הצבע, או אילוף הקו. טפטוף, התזה, גריעה, ציור וצילום בזמן תנועה, פעולות שבהן המימד הגופני ניכר בעבודה האמנותית, או מהלכים תחביריים, מונטאז׳יים במהותם של חיבורים בין דימויים, הם חלק מהאופנים שבהם אני מנסה לנסח באופן אחר את הדימוי.
העבודות מינימליסטיות ואינטימיות, ומתקיים בהן עולם של עקבות וצללים בצורה ובתוכן גם יחד. לא פעם הרעיון של שיר הייקו עולה ביחס לעבודות. הייקו כצורת התבוננות בעולם, כדרך להצביע על תופעה, מבלי לנסות לפרש אותה. כהתייחסות רחבת לב להיעדר, למה שאיננו.
אני פועלת באופן אינטואיטיבי ומנסה להעביר תחושה או הלך רוח, ולא נרטיב. יחד עם זאת, מילון דימויים עקבי שמשמש אותי לאורך כל שנות היצירה שלי, צף ועולה תמיד.