Broken Woman
Artspace Tel-Aviv, Prism.
curated by Nir Harmat
Breakdown – In cinematic jargon, it refers to the process of breaking down the script by shooting days. This breakdown makes the monumental task of producing a film more understandable and manageable, and it helps the production and directing teams understand what to shoot, when, and where.
To break a shot – In cinematic jargon, this refers to the possibility of "breaking" the master shot, the main shot, which captures all the events of the scene in a single wide shot, into tighter, closer shots.
When I began this work, I was looking for medium and close-up shots of characters, and to my dismay, as a lecturer in cinematic expression for many years, I found that in 99% of the cases, these "broken" shots were of women.
It’s as if only the female body is something cinema allows itself to break, dismantle, and isolate parts of.
From there, I began searching for a narrative that could connect these broken fragments. I tried to create a sense of urgency, as if this fantastic woman, the cinematic character, understands her desperate situation and sets out to reclaim some of her lost dignity. But this happens too late. She only achieves wholeness in her body at the moment when she decides to give up her life.
The moment she jumps out of the window, off the stage, or from a cliff, because she has given up. She has given up the possibility of being whole, and there, at her final moment, she experiences a moment of redemption, where she becomes whole again.
אישה שבורה, Broken Woman
פריזמה תערוכה קבוצתית
אוצר ניר הרמט
כתבה ורוניק ענבר
Breakdown – בז'רגון הקולנועי, היא פעולה של פירוק התסריט לפי ימי צילום. הפירוק ממשמע ומתכלל את המשימה העצומה הזו של הפקת סרט, ועוזר לצוות ההפקה והבימוי להבין מה מצלמים, מתי ואיפה.
To break a shot בז'רגון הקולנועי, זה האפשרות "לשבור" את המאסטר שוט, השוט הראשי, שתופס את כל ההתרחשויות של הסצנה, בשוט אחד פתוח, לשוטים סגורים יותר וקרובים יותר.
כשהתחלתי את העבודה חיפשתי שוטים סגורים של דמויות, ולדאבוני, כמרצה למבע קולנועי כבר המון שנים, מצאתי ש ב99 אחוז מהפעמים השוטים הללו, "השבורים", הם של נשים.
כאילו רק גוף האישה הוא זה שהקולנוע מרשה לעצמו לשבור, לפרק, ולבודד ממנו חלקי גוף.
מכאן התחלתי לחפש את הנרטיב שיחבר בין המקטעים השבורים הללו. ניסיתי ליצור תחושת בהילות.
כאילו האישה הפנטסטית הזו, הדמות הקולנועית, מבינה את מצבה הדחוק ויוצאת להחזיר לעצמה משהו מכבודה האבוד. אלא שזה קורה מאוחר מידי. והיא זוכה בגוף השלם רק ברגע בו היא מחליטה לוותר על חייה.
ברגע שהיא קופצת מהחלון, במה, צוק, כי היא ויתרה. היא ויתרה על האפשרות להיות שלמה, ושם היא זוכה לרגע אחד של גאולה, בו היא חוזרת להיות שלמה.