Transformations
The film Transformations is composed of short shots of curtains, clips taken from feature films.
In the cinema those moments when the hero or the camera looks through the curtain, outwards, or inwards, are moments of contemplation. These are sort of in between situations, before or after something happening. Because of the cinema’s inability to describe an inner-world or contemplativeness, filmmakers use a cinematic idiom that describes such moments. The curtain, or more specifically its being pulled aside and then the look through the window, is one such popular idiom.
Even in everyday life curtains are a type of filter between the outside and the inside. They cover the windows, and enable controlling the amount of outside that is let in.
Cinematic curtains act as a filter between the actual outside and inside, and are a metaphor to the internal soul. The hero’s looking out through the curtain is often an imaging of looking inwards into their soul. Looking beyond what the camera can see to an in-between place where the person can reflect, think and at times reach a decision.
The idea behind the film Transformations was to examine whether it was possible to use one cinematic idiom, the curtains, and create from it a narrative. Similar to drawing over and over the same image with the result each time being slightly different, and the connection between the images creating the meaning. Or for me, defining a limited toolbox with which to work and using this constriction to create meaningful connections. The use of the cinematic montage enables connecting between different shots and charges them with new meaning. The use of shots of curtains is transformative, and creates a shift from the original meaning because of the closeness of one shot of curtains to the next.
The opening and closing, the repetition, act as a metaphor to the constant change of life, the cycle of life. Like the seasons, so too part of the film reflects a different “mood”. The meaning is created from the charging of shots close in their nature, adjacent one to the other, and from the montage’s sequence.
The cinematic curtain is full of meaning. It is imbued with all that the cinema cannot say. In the space between the words, a place of changes. Where men and women look for a solution or wait for one. The curtain separates between the mundane and the exalted or the threatening, (and at times the horror happens behind it), the curtain calls to me as the viewer to come and peek, a curtain that is open wide or one that is closed, blocking my view.
Transformations
הסרט Transformations מורכב משוטים קצרים של וילונות, שנלקחו מסרטי קולנוע.
בקולנוע הרגעים בהם הגיבור או המצלמה מתבוננים דרך וילון, לעבר החוץ, או כלפי פנים, הם רגעים של התבוננות פנימה (קונטמפלציה). אלו מעין מצבי בינים, לפני או אחרי עשייה. מפאת חוסר היכולת של הקולנוע לתאר עולם פנימי או התבוננות פנימה, משתמשים יוצרי הקולנוע בניב קולנועי שמתאר רגעים כאלו. הוילון, או נכון יותר ההסטה שלו ואז ההתבוננות דרך החלון, הוא אחד מהניבים הקולנועיים הפופולריים.
גם במציאות היומיומית וילונות הם מעין פילטר בין החוץ לפנים. הם מכסים את החלונות, ומאפשרים לנו לשלוט בכמות החוץ שנכניס פנימה.
וילונות בקולנוע משמשים גם כפילטר בין החוץ לפנים הממשיים, וגם כמטפורה לפנים הנפשי. ההתבוננות של הגיבור החוצה דרך הוילון מדמה הרבה פעמים את ההתבוננות שלו פנימה, לתוך נפשו. התבוננות אל מה שנמצא מחוץ לטווח המצלמה, איזור בינים שבו האדם יכול להרהר, לחשוב ולעיתים לקבל החלטות.
הרעיון בסרט Transformatios היה לבדוק אם ניתן להשתמש בניב קולנועי אחד, הוילונות, ולייצר ממנו נרטיב. כמו לצייר שוב ושוב את אותו דימוי כשבכל פעם מתקבל דבר קצת שונה, והחיבור בין הדימויים יוצר את המשמעות. כמו להגדיר ארגז כלים מצומצם שאיתו אני עובדת, ובעזרת הסד הזה לייצר חיבורים משמעותיים. השימוש במונטאז' הקולנועי, מאפשר חיבור בין שוטים שונים וטוען אותם במשמעות חדשה.
השימוש בשוטים של הוילונות טרנספורמטיבי, ויוצר הסתה מהמשמעות המקורית, בגלל הקירבה של שוט וילונות אחד למשנהו.
הפתיחה והסגירה, החזרתיות, משמשים גם כמטפורה להשתנות התמידית של החיים, למחזוריות החיים. כמו עונות השנה, כך כל חלק בסרט משקף "מצב-רוח" שונה. המשמעות נוצרת מטעינה של שוטים קרובים במהותם, בסמיכות זה לזה, ומהרצף המונטאז'י.
הוילון הקולנועי הוא רב משמעות. יש בו את כל מה שהקולנוע לא יכול להגיד. במקום שבין המילים, המקום של ההשתנויות. גברים ונשים מחפשים פיתרון או מחכים לכזה. וילון שחוצץ בין הרגיל לנשגב או למאיים, (לפעמים מאחוריו מתרחשת הזוועה), וילון שקורא לי כצופה לבוא ולהציץ, וילון שמוסט לרווחה או כזה שסוגר עלי וחוסם לי את שדה הראיה.
הסרט Transformations הוקרן במסגרת:
פריזמה, גלריה מקום לאמנות, תל אביב, אוקטובר -נובמבר 2019. (תערוכה)
תפנים, גלריה P8, תל אביב, אוגוסט 2019. (הקרנה)
איזור דימדומים, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, ספטמבר- דצמבר 2014. (תערוכה)