תכנית, פעולה הערות על מתווים ומתארים בהשתתפות: יעל אפרתי, נלי אגסי, כרמלה אלדר, ג׳ניפר בלוך, טלי בן בסט, ענהאל ברקוביץ׳, בצלאל בן חיים, מיכל גבע, נורית גור לביא, גילית לוין רונן, טובה לוטן, נטע ליבר שפר, ורוניק ענבר, פאינה פייגין ונגה אור-ים, נועה שוורץ, ליאוני שיין נדמה שהלמידה המהותית ביותר שחוותה האנושות במהלך השנתיים האחרונות נוגעת לפער בין תכנון - למציאות בפועל. תאריכים נקבעו טנטטיבית, נסיעות שתוכננו גובו בפוליסות ביטוח כנגד ביטול, תערוכות נאצרו ללא מועד פתיחה ידוע, אירועים משפחתיים נכתבו על קרח. המונח תכנית פעולה, המוכר מעולמות שונים של אסטרטגיה טומן בחובו מהות אוקיסומורונית. סתירה פנימית מובנית. התכנית היא בדיוק זו שאיננה פעולה, והפעולה – הרי שהיא לעולם איננה התכנית עצמה. שם התערוכה, מציע הפוגה בין שתי המילים הללו, כמו מבקש להבחין בין שני המצבים המנוגדים, שאינם מתיישבים היטב יחדיו. עקרונית, אפשר לאפיין את העבודות בתערוכה בשני אופנים: עבודות שתיפקדו באופן ממשי כשלב הכנה לקראת מימוש, כך למשל רישומי ההכנה של נטע ליבר שפר לקראת תערוכתה ו׳ קצוות המציגה מעיין פנורמה של ״העולם״ כפי שאנחנו תופסים אותו או הדגם הפיסולי שמציגה גילית לוין רונן שתוכנן במקור להפוך לעמוד המוחזק על ידי כבלי מתכת מתוחים המחוברים לקיר - מצב טעון ומוחזק אשר יתערער על נקלה אם תתרופף האחיזה בראש המגדל. כך גם, במידה רבה, מתפקדת סדרת הציאנוטייפ של בצלאל בן חיים המשמשת כאינדקס חזותי של חללים נגטיביים לקראת העבודה על ספרו The Times ובו חשיפות צילומיות ישירות המופנות אל עבר השמש. אוסף הדימויים של יעל אפרתי הוא מחקר מכין לקראת העבודה הפיסולית גנסין 6. אל הבניין במרכז העיר הגיעה באחד משיטוטיה. הבניין יועד להריסה ודייריו החלו לנטוש אותו. אפרתי הסתובבה בו במשך תקופה, צילמה אותו מבפנים ומבחוץ, אספה שאריות שהותירו אחריהם הדיירים ופנתה לעיריית תל אביב בכדי להגיע לתכניות הבניין המקוריות. העבודה המוצגת כאן כוללת את עבודת התחקיר החזותית אשר שימשה את אפרתי בשלבים המוקדמים. כך גם העבודה Yellow Circles Trail של ורוניק ענבר. גם היא , במקור – ניסוי חזותי שביצעה כשפיתחה טכניקה להקלטת פעולת רישום במחשב. זו שימשה אותה, מאוחר יותר, בציורי ה״משך״ שלה שכללו הקרנה של פעולת רישום באור, על גבי עבודת נייר. ה״אירוע הרישומי״ הוקלט, אבל קובץ הפוטושופ שציירה - נמחק בלהט החיפוש אחר הטכניקה. סדרת הדימויים המינוריים של ליאוני שיין הם למעשה רישומים שהועתקו מספר לימוד ששימש תלמידים בבתי ספר מקצועיים. הספר מכונות עיבוד מתכת בהוצאת "אורט" בישראל יצא לאור בשנת 1960. ה"ציורים" כפי שהם מכונים בספר הועתקו כחלק ממחקר אודות מתחם הסטודיו שלה, שהיה בעברו בית ספר מקצועי. הרישומים נתלו בסטודיו כחלק מהצבה זמנית בחלל שהייתה תחילתו של פרויקט שלא התממש בשם ארכיון המלאכות האבודות, ונשארו תלויים במקומם לאחר פירוק ההצבה. עבודות אחרות בתערוכה, אינן עונות להגדרה הפונקציונאלית הממקמת אותן כתכניות פעולה. מדובר בעבודות שמחזיקות איכות גולמית, מופשטת, כזו שמכילה קווי מתאר, תכניות אדריכליות, צורות הנדסיות – כאלו המזוהים עם שלבים מקדימים של סקיצה, תכנון, מחשבה מושגית. העבודה Anker (עוגן) של ענהאל ברקוביץ׳ מציגה אריזת פסטה ממודלת ריקה ממיתוג, תואמת לממדים והצבעים המקוריים של אריזת הפסטה שנמכרה במפעל בבעלות סבה של אמה במזרח גרמניה של שנות ה-30. המפעל סיפק מזון לצבא הגרמני ונסגר לאחר המלחמה ובעליו נשפט כפושע מלחמה. העבודות של מיכל גבע מבוססות על דימויים קיימים של חומת ההפרדה בירושלים, לאחר סערה שפגעה בה ופערה בה פתחים ופרצות. גבע יוצרת מעין קולאז׳ תלת ממדי המציע כמו איחוי או תיקון של החומה, או של השבר שהיא מייצגת. תחריטי האקווטינטה של טלי בן בסט מבוססים על חיבור של חלקים שעליהם מוטבעות צורות שחוזרות על עצמן. המקור למתווים הללו הם חומרי בלאי (אמפל) שנאספו בסביבת הסטודיו, בקרית המלאכה. בעבודתה מרכיבה בן בסט מעין מפה בעלת אופי אדריכלי המנסה להבנות שלם חדש. כל אחת מעבודות התבליט בסדרה חשבון ארנונה של נועה שוורץ - עשויה עיסת נייר מחשבונות ארנונה ומציגה דימויים של תכניות אדריכליות של דירות המייצגות מערכות יחסים שונות של האמנית. הסדרה נוצרה מתוך מחשבה על האופן שבו מחושב מחיר של ארנונה, וברמה הכללית יותר, מתייחסת לקשר בין מצב חומרי במובן הכלכלי (material state) לחומר (material). הציורים של נורית גור לביא (קרני), הם העתקים לא נאמנים לעבודות של טינטורטו ופוסין. מתווים רישומיים הופכים לציורים. באופן מרתק, גור לביא הופכת את תרשים הזרימה והופכת את מעשה הציור ״הגדול״ – למתווה. הדפסי הרישומים של נלי אגסי, מבוססים על תכניות אדריכליות של Thomas Story Kirkbride , אדריכל שהיה אמון, בשלהי המאה ה-19 על תכנונם של מוסדות ובתי חולים למתמודדי נפש בארה״ב. אגסי שואלת אלמנטים מרכזיים מתכניות המתאר של בתי החולים אך מאפשרת לעצמה מרחב פרשני תוך רישום מחדש. האדריכלות כאפשרות של ריפוי מקבלת כאן משנה תוקף באמצעות הריבונות התכנונית שאגסי תובעת לעצמה. ג׳ניפר בלוך מניחה אובייקטים שונים על דפי ספר של דונאטלו. התצלומים הופכים לרישומים .הדגמים, החספוס שברישום, האובייקט המונח על הדימויים הפיסוליים, נראה כצללית שטוחה. זוהי עבודה של למידה (Study), של צורה וכתם. כחלק מפרויקט מקיף העוסק בהיסטוריה של תחנות מרכזיות בישראל יצרו נגה אור ים ופאינה פייגין שלוש עבודות המבוססות של שלושה קווי אוטובוס במזרח ירושלים. מדובר ברישומים דיגיטאליים המתחקים אחר מסלול הנסיעה המעגלי (בעל כורחו), החושף את המתווה המפלה של התחבורה הציבורית במזרח העיר, לעומת זו המיטיבה עם מערבה. בעבודות של טובה לוטן מתווים דיגיטאליים מופיעים טרם ההחלטות על מופעיהם החומריים. לעיתים המתווים הדיגיטאליים הם גם עבודות בפני עצמן. כאן מוצגת קומפוזיציה על דיקט, ושלושה מתווים של גופים גאומטריים בגווני האפור (greyscale) מתוך הסדרה הערות על בית - הכלאות שונות בין תכנית אדריכלית של יחידת מגורים לצורה ארכיטיפית של בית. בשלושה רישומים בעט כסוף של כרמלה אלדר מתוארים שני חצאי עיגול שאינם שלם ושלם הבנוי משני חצאיו. זוהי מערכת פשוטה המבקשת להנכיח מבנה דואלי, פשוט – במצבי קיום שונים ומשלימים. התערוכה ״תכנית, פעולה״ מבקשת לעמוד על המרווח המרתק הזה, שבין תכנון להוצאה לפועל. היא מציגה עבודות שהונחו כמסד, רישומים שתפקדו כמתווים, דימויים שלוכדים מהות ראשונית, עקרונית – של מה שצמח והתפתח (או לא) לכדי עבודה מוגמרת. אם תרצו – אוסף העבודות המוצגות כאן, שייך לעולם הסטודיו, לא לחלל התצוגה. בין אם אכן, נוצרו כמתווים בשלב ההיגוי ובין אם הוצגו בגלריה או במוזיאון – כולן משמרות את אותה איכות רישומית, עקרונית המאפיינת מתארים ומתווים. לקריאת כתבה על התערוכה הקבוצתית בעיתון הארץ פורסם בינואר2022 |
על העבודות |