english

Transformations
הסרט הוקרן במסגרת התערוכה איזור דימדומים, מוזיאון ינקו דאדא, 2014 .

הסרט Transformations מורכב משוטים קצרים של וילונות, שנלקחו מסרטי קולנוע.
בקולנוע הרגעים בהם הגיבור או המצלמה מתבוננים דרך וילון, לעבר החוץ, או כלפי פנים, הם רגעים של התבוננות פנימה (קונטמפלציה). אלו מעין מצבי בינים, לפני או אחרי עשייה. מפאת חוסר היכולת של הקולנוע לתאר עולם פנימי או התבוננות פנימה, משתמשים יוצרי הקולנוע בניב קולנועי שמתאר רגעים כאלו. הוילון, או נכון יותר ההסטה שלו ואז ההתבוננות דרך החלון, הוא אחד מהניבים הקולנועיים הפופולריים.
גם במציאות היומיומית וילונות הם מעין פילטר בין החוץ לפנים. הם מכסים את החלונות, ומאפשרים לנו לשלוט בכמות החוץ שנכניס פנימה.
וילונות בקולנוע משמשים גם כפילטר בין החוץ לפנים הממשיים, וגם כמטפורה לפנים הנפשי. ההתבוננות של הגיבור החוצה דרך הוילון מדמה הרבה פעמים את ההתבוננות שלו פנימה, לתוך נפשו. התבוננות אל מה שנמצא מחוץ לטווח המצלמה, איזור בינים שבו האדם יכול להרהר, לחשוב ולעיתים לקבל החלטות.
הרעיון בסרט Transformatios היה לבדוק אם ניתן להשתמש בניב קולנועי אחד, הוילונות, ולייצר ממנו נרטיב. כמו לצייר שוב ושוב את אותו דימוי כשבכל פעם מתקבל דבר קצת שונה, והחיבור בין הדימויים יוצר את המשמעות. כמו להגדיר ארגז כלים מצומצם שאיתו אני עובדת, ובעזרת הסד הזה לייצר חיבורים משמעותיים. השימוש במונטאז' הקולנועי, מאפשר חיבור בין שוטים שונים וטוען אותם במשמעות חדשה.
השימוש בשוטים של הוילונות טרנספורמטיבי, ויוצר הסתה מהמשמעות המקורית, בגלל הקירבה של שוט וילונות אחד למשנהו.
הפתיחה והסגירה, החזרתיות, משמשים גם כמטפורה להשתנות התמידית של החיים, למחזוריות החיים. כמו עונות השנה, כך כל חלק בסרט משקף "מצב-רוח" שונה. המשמעות נוצרת מטעינה של שוטים קרובים במהותם, בסמיכות זה לזה, ומהרצף המונטאז'י.
הוילון הקולנועי הוא רב משמעות. יש בו את כל מה שהקולנוע לא יכול להגיד. במקום שבין המילים, המקום של ההשתנויות. גברים ונשים מחפשים פיתרון או מחכים לכזה. וילון שחוצץ בין הרגיל לנשגב או למאיים, (לפעמים מאחוריו מתרחשת הזוועה), וילון שקורא לי כצופה לבוא ולהציץ, וילון שמוסט לרווחה או כזה שסוגר עלי וחוסם לי את שדה הראיה.

לחץ כאן לצפיה

על העבודות

פִּרְחֵי מַנְגָן

איזור הדימדומים
אורה קראוס

לתפוס את הירח.
טלי כהן גרבוז.

סדק.
גלית סמל.

את מי אני מחבק,
כשאני מחבק את אמא שלי?
עדי סופר.

transformations.